דפוסי מחשבה חדשים במציאות מתנפצת / אביעד גוז

לא כל אדם הוא בר מזל הזוכה לחיות בנקודת זמן אשר בה מתנפצים דפוסי מחשבה שלו לנוכח המציאות המשתנה.

המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 הציבו שוב ושוב אתגרים רבים בפני דפוסי המחשבה המקובלים שלנו.

אנו נוהגים לחשוב בדפוסים. למעשה איננו מסוגלים לחשוב אחרת. דפוס מחשבתי מוגדר על ידי היסוד של אמונות בסיסיות שאנו מסגלים לעצמנו, חושבים באמצעותן ופועלים על פיהן.

אנו חושבים בדפוסי חשיבה מכיוון שהמחשבה הינה תהליך מארגן, בונה ומעצב תפיסה. למשל, באנלוגיה, לא נוכל להרכיב פאזל ללא תמונה או מסגרת.

דפוסים אלה מאפשרים לנו לחשוב במסגרות, אך בו זמנית מגבילים מחשבות שהן מעבר למסגרות. הדבר דומה ל"כלא הפנימי" אשר בו אנו חיים, הנוטע בנו לעיתים את התחושה כי זוהי המציאות היחידה הקיימת. חלקנו אמנם יוצרים לעצמנו דפוסי חשיבה אך רובנו נוהגים על פי דפוסי מחשבה קיימים.

לדוגמא: מסגרת החשיבה של "השיטה הסובייטית תשלוט", הייתה מסגרת שבתוכה אנשים חיו, האמינו, שאפו, אהבו, שנאו, הקימו משפחות ומתו. עד כמה מוזר ומשונה הדבר בעינינו כיום. כדוגמא ניתן לחשוב על החיילים הסובייטים האחרונים באפגניסטן אשר המשיכו להילחם למען רעיונות, אשר הרחק במולדת התמוטטו במהירות מסחררת בידיו של גורבצ'וב.

דוגמא נוספת היא דפוס המחשבה ש"הכנסיה היא המקשר העליון והיחיד אל אלוהים". זהו דפוס מחשבה שמיליוני בני אדם נהגו על פיו ומתו על פיו בימי הביניים. עדיין מיליוני אנשים בעולמנו חיים וחושבים על פי דפוס זה. כמה מוזר נראה הדבר לבני אדם אשר חיים בעולם חילוני לחלוטין. או מה לגבי "הרייך השלישי ישרוד במשך אלפי שנים" ? כמה זוועות בוצעו על ידי בני אדם במסגרת דפוס מחשבה זה ? הם חשבו על פיו, נהגו על פיו, רצחו בשמו והאמינו בכל מאודם כי זוהי המציאות. דוגמא נוספת היא החלוקה לקאסטות בהודו. אנשים החיים על פי דפוס זה מאמינים כי זהו סדר הדברים הטבעי והנכון ביותר. אף ה"אסורים בנגיעה" חיים את חייהם האומללים על פי דפוס זה, עד כמה שנראה הדבר מוזר ומשונה לעיני הצופה מן החוץ.

נעבור אל דפוסי חשיבה קרובים יותר אל נקודת הזמן הנוכחית. דפוסים פחות אידיאולוגיים אך בעלי עוצמה דומה: "הכסף והפנסיות שלנו בטוחים לגמרי בבנקים". מיליוני אנשים חיו על פי דפוס חשיבה זה, כאשר הם מנתבים את מאמציהם וחייהם בהתאם, רק כדי להתעורר ולגלות במהלך המשבר הכלכלי הנוכחי שדפוס חשיבה זה היה מאוד נאיבי.

כאשר דפוסי המחשבה שלנו מתנפצים נוכח המציאות המשתנה, אנו נכנסים למצב של הלם. כל מה שהאמנו בו וביססנו עליו את חיינו, נעלם לפתע ואיננו עוד. כאילו הקרקע נעלמה תחת רגלינו בעוד אנו טסים בשחקים במטוס. אנו חווים פחד, אובדן, יגון, כעס ומגוון רגשות אחרים. הסיבה לכך היא שאנו מושלכים מתוך סדר וארגון אל תוך תוהו ובוהו מוחלט. הסדר הטוב אשר היה קיים קודם לכן-נעלם ועבורנו, זהו מצב מעורר חששות ומפחיד ביותר. אנו שואפים ורוצים להשיב את הסדר המוכר על כנו, כך ששוב יהיו לנו יסודות. שוב תהיה לנו קרקע מוצקה תחת רגלינו אשר תהווה בסיס לחשיבה, בסיס לתכנון, ממנו נוכל לשוב לחיות ולצמוח. בסופו של דבר אנו מאמצים לנו דפוסים חדשים על מנת לחוש שוב בטוחים. שוב נוצר מצב של תנועה אלא שהפעם הוא מתוך התוהו ובוהו אל הסדר החדש. מחשיבה לרגשות ושוב לחשיבה.

בתפיסה הכוללת, זו הדרך בה מתקדמת האבולוציה של החשיבה האנושית. דפוסי מחשבה חדשים מחליפים דפוסי מחשבה ישנים. בדיוק כפי שדפוס המחשבה המדעי החליף בתרבויות רבות את דפוס המחשבה הדתי. במקביל לאבולוציה הכללית, עבור הפרט, תהליך בלתי פוסק זה, משמעויותיו הן לעיתים טרגיות ולפעמים פשוט בזבוז של חיים שלמים.

כמה נפלא יכול היה להיות לו יכולים היינו לאמץ לנו עמדת על להבנה של מצבנו. זוהי עמדה אשר ממנה היינו יכולים לצפות ולהבין את דפוסי המחשבה הנוכחיים שלנו ואז לשקול על מה הם מבוססים, מה תוקפם ומהי זכות הקיום שלהם. דבר זה יכול היה לאפשר לנו לבחור דפוסי מחשבה עתידיים אשר יכולים היו להובילנו לפרק הבא בחיינו וזאת מבלי שלפתע יתנפצו לנו מסגרות חשיבה. למרבה הצער אין הדבר כה פשוט מכיוון ש"האחרון לדעת שהוא נמצא במים, הוא דג הזהב עצמו".

אין זה פשוט לנתח בצורה אובייקטיבית את דפוסי המחשבה הנוכחיים שלנו. תארו לעצמכם כי דפוס המחשבה דומה למשקפיים שאנו רואים דרכם. עכשיו נסו להוריד את המשקפיים על מנת לבחון אותם. כיצד נוכל לעשות זאת אם אנו זקוקים בראש ובראשונה למשקפים על מנת לראות?

מאמר זה מנסה להתמקד במערך דפוסי מחשבה קיימים, אשר על פיהם חיים מספר רב של אנשים. מסגרות חשיבה נפוצות אלו, אשר בתוכן אנו חושבים ושעל פיהן אנו מנהלים את חיינו, יתמוטטו עוד בימי חיינו, לדעת המחבר. תהליך זה יהיה דומה להתמוטטות מסגרת החשיבה הקומוניסטית בברית המועצות. התמוטטות אשר תותיר אחריה בני אדם מופתעים במצב של הלם וריק. .

אחד הכוחות המרכזיים המעצב את אופן דפוסי המחשבה שלנו הינו האופן בו אנו מתפרנסים. ישנן ארבע תקופות בהיסטוריה המציינות את דרכי העבודה של האנושות: א. עידן הציידים והמלקטים. ב. עידן החקלאות ג. העידן התעשייתי ד. עידן הידע כל עידן השפיע בתורו על בני האדם. על אמונותיהם, על דפוסי המחשבה שלהם, על יחסי העבודה, המבנה החברתי ונושאים רבים נוספים. כל עידן הכפיל בצורה משמעותית את התפוקות ואת העושר של כלל האנושות.

בעידן הציידים והמלקטים המשאבים העיקריים של בני האדם היו מהירות, כוח, יכולת התצפית ועוד. התכנון התבצע לפרקי זמן קצרים בלבד והחברה הייתה מאורגנת בשבטים או בקבוצות בעלות עניין משותף.

העידן החקלאי הביא עמו שינויים משמעותיים. המשאבים בעלי הערך היו הקרקע והמים (מרבית המלחמות פרצו על בסיס שני משאבים אלה). התכנון התבצע לפרקי זמן ארוכים יותר (עונות ושנים). החברה נחלקה על פי כפרים או שבטים נודדים. בעידן זה, יחסי העבודה התבססו בעיקר על משפחות או בעלי הקרקעות (פיאודלים) והאריסים (ווסלים). זה גם העידן אשר בו התפתח מעמד העבדות. .

העידן התעשייתי הביא עמו שינויים רבים נוספים. המשאבים יקרי הערך היו חומרי הגלם, מקורות האנרגיה וההון. התכנון היה ארוך טווח לזמן מוגדר ("זמן שווה כסף" הוא דפוס מחשבה אשר נולד בעידן התעשייתי) ומונחה בעיקר שיווקית. החברה התפתחה בעיקר בערים ובעיירות אשר ממוקמות מסביב לבתי החרושת. במקום העבודה נולדו רעיונות כמו: מועסקים, הגדרות תפקיד ומדרג (היררכיה). ההתייחסות אל בני האדם היא כאל המכונות אותן הם מפעילים. "כאשר אתה מגיע לעבוד במפעל שלי, תחנה את המוח שלך בחוץ" כך אמר הנרי פורד, אחד התעשיינים המובילים.

במהלך עשרים השנים האחרונות עברנו אל "עידן הידע". המשאבים חזרו להיות היכולות של בני האדם עצמם, בדומה לעידן הראשון. כעת, הנכס העיקרי הוא יכולת האדם ללמוד, לחשוב, ליצור, לפתור בעיות ולפתח. העובדים הם מומחים בתחומם. הם מעוניינים להבין ולהשפיע. דבר זה מעמיד אתגרים לא קלים כלל בפני מנהלים וארגונים.. המדרג והשליטה אינם פועלים יותר כבעבר. מתפתחים ארגונים מטריציוניים. עובדים אשר מרגישים שמנהלים רודים בהם, עוזבים את הארגון. שיטת המוטיבציה התעשייתית של "המקל והגזר" אשר הייתה נהוגה בעידן התעשייתי, הוחלפה ברתימה, עניין, מעורבות והשפעה כגורמי המוטיבציה העיקריים. ישנו צורך לדאוג שהעובדים יהיו מעורבים, להשפיע עליהם ולהתייעץ איתם. הדברים הללו הינם סיוטו של כל מנהל מהעידן התעשייתי.

שינוי משמעותי זה הוא רק אחד מיני רבים המבשר על בואה של מערכת שלמה של שינויים אשר יצריכו ויובילו לשינוי מוחלט של דפוסי המחשבה הקיימים.

היה זה הסופר מארק טווין אשר אמר "תחזיות הן מורכבות ומסוכנות, במיוחד כאשר הן נוגעות לעתיד". את החלק השני של מאמר זה יש לקרוא מתוך זווית התבוננות זו וזאת מכיוון שחלק זה מדבר על העתיד והוא מנסה לצפות את אשר טרם התרחש.

על מנת לפתח דפוסי חשיבה חדשים, יש צורך בראיה גלובלית, בחשיבה מערכתית, בתחושת האיזון והתנועה, תוך כדי התבוננות במגמות. ואולי יותר מכול, מתוך רצון להבין את טיבעם האמיתי של השינויים והאבולוציה האנושית.

בהמשך אפרט כמה מן התחומים בהם השינוי של דפוסי החשיבה עשוי להיות הכרחי בשנים הקרובות בכלל ובתחום של ארגונים ומקומות עבודה בפרט.

חברות ורווחים

דפוס החשיבה הקודם : חברות קיימות על מנת להגדיל ככל הניתן את נתח הרווחים עבור הבעלים.

מתוך דפוס זה, מרבית החברות נוטות לקבוע תחזיות רווח קצרות טווח (רבעוניות) הלוקחות בחשבון רק את הרווחים לבעלי המניות. כפי שראינו בעליל המשבר הכלכלי האחרון, חוסר האיזון נוצר כאשר רווחים קצרי טווח באים על חשבון העובדים, הלקוחות או הספקים. זהו אינו מצב אשר יכול להימשך לאורך זמן. חברות יאלצו בסופו של דבר, לאמץ דפוסי חשיבה ארוכי טווח, מאוזנים יותר, ברי קיימא וצודקים יותר. שינוי זה יכול להשפיע בצורה דרמטית על הפיתוח וההתפתחות של החברות המובילות.

דפוס החשיבה החדש המוצע: חברות קיימות על מנת להגדיל ככל הניתן את הערך הנתפס שלהן בעבור כל בעלי העניין (הבעלים, המנהלים, העובדים, הלקוחות, הספקים והחברה בכללותה).

עבודה

דפוס החשיבה הקודם : בני אדם עובדים על מנת לשרוד.

דפוס זה הינו שריד של העידן החקלאי והעידן התעשייתי. היום כל המזון שבעולם מיוצר על ידי 2% מכוח העבודה. כל הייצור התעשייתי מבוסס על 5% מכוח העבודה. כוח העבודה הנותר, עובד בשירותים, פיתוח או שאינו עובד כלל. מגמה זו עשויה עוד ללכת ולגדול. יתכן מצב שבו 93% מכלל כוח העבודה בעולם לא יצטרך לעבוד כלל על מנת לאכול ולשרוד. אלה אשר כן יעבדו בעתיד, יוכלו לבחור את העבודה שלהם על פי המאוויים הפנימיים שלהם, התשוקה, הצורך בסיפוק עצמי והגשמה, היכולות שלהם ורצונם הכללי לתרום.

דפוס החשיבה החדש המוצע : בני אדם יעבדו בעבודה אשר גורמת להם סיפוק עצמי ואשר בה הם יכולים לתרום בצורה מיטבית.

פחד ושליטה בתוך ארגונים

דפוס החשיבה הקודם: ניתן לשלוט בעובדים בתוך ארגון על ידי השלטת משטר של פחד.

נכון. בוודאי שניתן לשלוט על בני אדם על ידי פחד בתוך הארגונים וכך היה המצב במשך שנים רבות מאוד. בכלכלה החדשה, אלה אשר יכולים לעזוב ארגונים מסוג זה, ינסו למצוא את דרכם אל עבר ארגונים אשר בהם דוגלים בחופש יצירתי ובתקשורת פתוחה. חלק מן המוחות הטובים ביותר עוזבים ומבססים את עצמם כעצמאיים, אשר עובדים על פי התנאים המועדפים עליהם ביותר (מגמה הולכת וגדלה). מסיבה זו, יותר ויותר ארגונים שתלטניים וכוחניים נשארים עם כוח עבודה ממוצע אשר אין לו את היכולת או את האומץ להתקדם ולנוע הלאה.

דפוס החשיבה החדש המוצע : בני אדם יחפשו אחר ארגונים או פתרונות מעשיים אשר יאפשרו להם סיפוק עצמי, יצירתיות, אמון הדדי ותקשורת פתוחה.

התמדה ארוכת שנים במקום העבודה

דפוס החשיבה הקודם : מקום העבודה הוא לכל החיים. יש לשאוף לקבל משרה עם קביעות.

דפוס מחשבה זה הינו ירושה מן הדור הקודם אשר סבל רבות ממלחמות וטראומות אחרות. עבורם , קביעות ויציבות היו בגדר ערכי ליבה. זה אינו המצב כיום. החוזה הפסיכולוגי אשר אומר כי עבודה בארגון היא לכל החיים אינו קיים יותר במרבית המקומות. בני אדם מפוטרים בהרף עיין. יחידות ארגוניות שלמות נמכרות. חברות נסחרות, מתמזגות או נרכשות והעובדים חווים שינויים על בסיס קבוע.

דפוס החשיבה החדש המוצע : פיתוח עצמי על בסיס קבוע. כדאי להשקיע בעצמך בתור משאב, כך שבכל נקודת זמן תהיה רצוי במקום העבודה הבא שלך.

תבונת הרשת

דפוס החשיבה הקודם : החוכמה שוכנת אצל מעטים.

כל ההיסטוריה של החשיבה האנושית בנויה על מספר הוגי דעות אשר היוו את מורי הדרך לבאים אחריהם. הידע היה מסוגר במנזרים או אוניברסיטאות ונגיש רק למספר מועט של אנשים. הזמינות חסרת התקדים של הידע באמצעות האינטרנט שינתה זאת באופן דרמטי. מתפתחת מגמה אשר מצביעה על כך שהתבונה ברשת פורצת כאשר מוחות רבים יוצרים יחדיו. לדוגמא תוכנות קוד פתוח, ויקפדיה וכו'. במקביל הידע הזמין והתקשורת הפתוחה יוצרים מכנה משותף ברמה נמוכה יחסית. נוצר מצב שבו כל אחד יכול להביע את דעתו בכול נושא, כל הזמן, באוזני כל העולם, גם אם הרקע לדעתו קלוש וילדותי. אולם, לאורך זמן, ייתכן שעידן זה ייזכר גם כפרק הזמן אשר בו בני האדם החלו לחשוב וליצור במשותף ברשת כלל עולמית.

דפוס החשיבה החדש המוצע : במידה ובני האדם יקבלו את המרחב, הזמן, התקשורת והקשר המשותף, הם ייצרו יחדיו תבונת-על.

במידה ואפילו רק חלק מן השינויים הללו יתרחשו, הדבר יצריך פתיחות תודעתית מחשבתית, הן מן המנהלים והן מן העובדים. מנהלים ויועצים צריכים לבצע הערכה מתמדת של המגמות החדשות. כאשר מגמות אלו מתבססות, יש צורך בביצוע שינויים מהירים ויסודיים. באנלוגיה זהו בדיוק המצב בעבור כל היצורים החיים אשר חיים בסביבות משתנות.

אשמח לקבל את הרהוריכם בעניין.

אביעד גוז

דצמבר 2009